נסיון סיכום

בודהה בורגרס התקיים בזכותכם, הלקוחות, וחלקכם הגיעו במשך שנים רבות, לעיתים כמה פעמים בשבוע, ורובכם התעניינתם ושאלתם, ולרוב כמובן נאלצתי לקצר ולענות לעניין ורק לעניין, ותמיד אמרתי כשיהיה לי זמן, ארחיב, אז שורות אלה (הלא מעטות) הם עבורכם, סוג של דין וחשבון ומבט לאחור.

בינתיים הגענו ל-2018, 4 שנים אחרי שמסרתי את המסעדה ביהודה הלוי וגם התפעול של מחסני הטבעונות עבר לידיים הטובות של מוטי ועבורי הגיע הזמן לחזור למה שעשיתי לפני בודהה בורגרס ומחסני הטבעונות, וזאת עבודת יותר מתאימה לי בהרבה, לעבוד מול המחשב ולהתעסק בתכנות. יש שקט מסוים בזה ולוגיקה והגיון וכללים, דברים שהם פחות מתקיימים בארץ שלנו.

ולכל אלה שלא שאלו ולא יקראו את ההמשך, שני דברים חשובים לי להעביר הלאה, וזה שבהיעדר הכוונה מספקת מצד מדינה, מעורבות חברתית היא חשובה, כלומר להתעניין, ללמוד, לנקוט עמדה, לתרום ולנסות לקדם מה שכדאי לקדם, במקרה שלנו את הטבעונות, ואתם תבינו מהדוגמה שלי שאמנם נכשלתי עם בודהה בורגרס, אבל עדיין קיום הרשת היה מועיל, ואם אני יכול לשנות, אז כל אחד יכול, וביחד ניתן לשנות.

והדבר השני, הוא משהו שלגמרי יעזור לכל אחד מכם, בוודאות, וזאת אכילה של עדשים מונבטות, שניתן להכין אותם בקלי קלות, מחזיקים במקרר שבועיים עד חודש ויתנו לכם בדיוק מה שחסר לכם, שפע של מינרלים, ומי שמחפש חלבונים, אז גם זה ואפילו בצורתם השלמה. כדאי לקרוא באינטרנט איך להכין, אתם תראו, זה עובד. ובלעדיהם לא היה מתקיים בודהה בורגרס, ותוכלו לקרוא בהמשך איזה תועלת היה להם עבורי.

להלן מה שקרה בהקשר של בודהה בורגרס, גם מה שקדם ומה שהניע אותי, ובכל מקרה סה”כ דוגמה של פעולה חברתית משותפת שהשיגה את מטרתה. (ואני מתנצל מראש על הערות והקשרים אישיים, אבל אנחנו פועלים מתוך הצטברות של נסיבות, והרבה דברים קשורים אחד לשני, ובקבלת החלטה משמעותית אנחנו נעזרים בהגיון ובנסיון חיים וכמובן גם במה שחשוב לנו, מה שקרוב לליבנו.)

צדק

מה הוא החיים, מה משמעותו? לבסוף נמות, ונשאל את עצמנו מה עשינו, ואיפה טעינו, ומה היינו יכולים לעשות יותר טוב, ומה היינו יכולים לעשות עבור אחרים, ולא עשינו, כי רק ראינו את הרווח האישי.

המשפט האחרון היה אחת ההתחלות של בודהה בורגרס, הוא נאמר על ידי פרופסור בכיר בשיעור פילוסופיית המשפט, וקדם לו דיון ער על צדק, ולמה כל כך הרבה בוגרי הפקולטה למשפטים בוינה לא התנגדו להיטלר, והמרצה המותקף נתן תשובות וטען שכולנו מחפשים בעיקר את הרווח האישי ולא של הכלל, ושמהר מאוד אחרי התואר כבר לא נחפש עוד צדק, אלא להרוויח, וחבל, כי בלי איזון בין עבודה לקידום האישי לבין עבודה לקידום החברה, הקידום והמעמד האישי עלולים להימחק על ידי המלחמה הבאה שלא נמנעה.

הוא צדק, וכפי שראיתי בהתמחות של שנה וחצי (באוסטריה היתה אז חובה להתמחות של חמש שנים), אין קשר רב בין צדק לבין המקצוע, כלומר יש לקוח, ועל עורך הדין לפעול לטובתו, כולל הכל.  המשימה היתה בעצם לערוך את הדין מחדש, לעוות את האמת, ולעשות הכל למען נצחון הלקוח בבית המשפט. וכאן, לפחות לי, היו לבטים, כי לעיתים ידעתי את האמת, אבל התבקשתי להציג את השקר כאמת, וידעתי שהצד השני צודק.

ולכן הרגשתי יותר שלם כשבחרתי אחרי העלייה לשנות מקצוע להיי-טק שפרח פה, ויכולתי להרוויח כסף, רק כמובן זה עושה טוב לכיס, ועדיין חסר משהו לנפש.

פרויקט עיקור חתולי הרחוב

ואז קרה משהו, שהוביל לפרויקט, שבשונה לבודהה בורגרס ניתן להגדיר אותו כהצלחה, וההצלחה הזאת נתן לי ביטחון, כי סה”כ עשיתי את הדבר הנכון, וביצעתי צעדים מתבקשים, והתובנה שאנחנו לא מכבדים את החיים של בעל חיים כל עוד שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים לאכול אותם, גיבש את הצורך בבודהה בורגרס.
–> להמשך קריאה

עדשים מונבטות

ואיתם בעצם פרויקט בודהה בורגרס התחיל, בלי שכמובן ידעתי את זה, כאשר בגיל 13 או 14 התחלתי לאכול אותם, וכמובן לא התעניינתי בתזונה (אמי למדה על יתרונותיהם וגידלה אותם), וגם לא ידעתי על סגולותיהם של נבטים, אבל קרו שני דברים משונים.

ראשית, תוך שלושה ימים נעלמו לי כאבי עיניים כרוניים שכנראה נבעו מזה שאני תמיד קראתי גם באוטובוס וגם בהליכה לבית הספר, וגם משקפיים וגם טיפול תרופתי לא עזרו, אבל תוך ימים מתחילת אכילת הנבטים לא היו לי עוד כאבים.

בגלל זה המשכתי לאכול אותם, וכמובן גם למדתי איך להנביט אותם (פשוט ביותר), ואז אחרי שבועיים או שלושה קרה משהו משונה ביותר, כי התחלתי להרגיש אנרגטי יותר, והתחלתי לרוץ ולאט לאט היכולת הגופנית שלי ממש השתפרה.

אני לא זוכר אם ייחסתי את זה אז לנבטים, אבל שנים מאוחר יותר, הודות לכתבת שער במגזין גרמני נחשב, הבנתי שמה שאכלתי בשנים האחרונות והוצג כמזון שאף אחד עדיין לא מכיר, הוא הדבר הבריא שיכולתי לאכול, מאז אני אוכל אותם ובלי ספק זה עזר לי גם גופני וגם מנטלי.

בשירות הצבאי באוסטריה הייתי השלישי ביכולת הכושר הגופני שלי (אחרי שני כדורגלנים חובבנים), ויותר מאוחר, בעבודתי בהיי-טק, תרמנו באופן תדיר דם, ולמרות היותי צמחוני, רמות הברזל (ההמוגלובין) היו מהגבוהים בחברה (של ארבעים אישי). הבנתי אז, גם אחרי קריאה של כתבות בנושא, שניתן להיות טבעוני או צמחוני בלי שום חוסר ברכיבים תזונתיים (מלבד B12), ושקטניות מונבטות נותנים פתרון.

מעודד מזה פרסמתי הודעת דרושים לשף שיעשה לי קציצה טבעונית. פנו כמה שכולם רצו לייצר קציצה צמחונית, שהסבירו שצריכים את הביצה, וקציצה טבעונית לא תצליח בשום מקרה.

אז כאן היתה בעיה (קטנה) ראשונית, שעזרה מקצועית לא היה ניתן להשגה, לפחות לא בתל אביב של שנת 2005.

ההתחלה והסניף הראשון

החתלתי עם נסיונות, הזמנתי כל ספרי הבישול הטבעוניים שהיו קיימים באנגלית וגרמנית ולבסוף הגעתי לקציצה מורכבת מעדשים מונבטות, פטריות ועוד 18 רכיבים, וזה הפך לבודהה בורגר.

וזה גם היה התפריט (קציצת עדשים בתוך לחמניה מקמח מלא עם רטבים), לצד סלט נבטים.

אמרתי לעצמי שיהיה לי זמן לפתח את התפריט אחרי פתיחת המקום (מצאתי כוך קטן עם שכירות נמוכה בתוך פסג’ ליד הדיזנגוף סנטר), והכנסתי בר ו-10 כיסאות, וכיור, ומקרר, וכל הדברים שצריך.

באמת לא חשבתי שיגיעו יותר מדי לקוחות, כלומר זה לא היה נראה לי יתכן, אבל תוך כמה ימים הגיעו כבר יותר מדי, כלומר פתחתי בצהריים כדי לייצר בבקרים את הקציצות, אבל תוך שבוע הגיעו יותר לקוחות מאשר שיכולתי לייצר קציצות עבורם בבוקר. (הבודהה בורגר היתה אגב קציצת הקטניות הראשונה בארץ, וטבע דלי לקחו על עצמם לייצר אותה במפעלם בדימונה, ואני חייב להודות להם על 10 שנים של שירות מסור ומעולה, ואותו דבר גם נכון עבור טופו יפני ושיזן טופו, שהדבר המשותף להם, שבאמת אכפת להם מאיתנו, כי הם בעצמם ייסדו את מפעליהם כדי לאפשר לנו לאכול טבעוני.)

הייתי די המום וגם מוטרד, כי אנשים חזרו, ולא נעים, להציע להם כל הזמן אותו הבורגר.

אז, אתם מבינים, ההתחלה, במיוחד השנים הראשונות, אלה היו אתם, שהגיעו, שרצו את המקום, ואני יודע שהיו המון חסרים מכל הבחינות, פשוט לא היה לי שום נסיון בתחום הזה, ואם הייתי יודע מראש שיגיעו לקוחות, אז יתכן הייתי לפני תחילת הפרויקט מנסה לצבור נסיון מקצועי.

כאן גם התגלה בעיה נוספת, שליווה אותי עד הסוף, וזה הקושי למצוא עובדים סבירים.

למען חסר הספק, עבדו אצלי אנשים סופר מוכשרים שרצו בקיום המקום ובזכותם המקום התקיים, ותודה ענקית לכולכם, אתם החזקתם את המסעדה.

אבל לצד עובדים ועובדות אלה הסתבר שיש בעיה, והבעיה היתה ריבוי של מקומות אוכל בתל אביב, וכמובן העובדה שדרך מלצרות ניתן להרוויח סכומים נכבדים, ואז מי שנשאר לעבוד במסעדות דלפק לא תמיד הבריק.

לפחות אז, במקום הקטן הזה, שהיה יכול לאכלס עד 3 עובדים, וגם זה בקושי, זה פחות התבטא, וכאן הייתי ממש טיפש, כי הייתי צריך להבין שיש כאן בעיה משמעותית, שיתבטא עוד יותר אם אקח מקום יותר גדול.

בכל מקרה, להמשיך עם המקום הקטן לא היתה אופציה, כי מלבד העובדה, שלא הייתי יכול להוציא רשיון עסק, המקום היה פשוט קטן מדי, ואם יש לקוחות שהם מוכנים להיצמד לקיר כדי להגיע לכיסאות בר צרות, אז כל הכבוד להם, אבל אני לא הרגשתי נוח עם זה.

הסניף ביהודה הלוי והבעיות איתו

וכאן ביצעתי טעות חיי (מס’ 2, הראשון היה להיפרד מגרושתי) כי הייתי צריך לעבור למקום יותר גדול, ועדיין להישאר קטן מבחינת תפריט, זה היה חוסך לי הרבה בעיות.

אבל, כאן שגיתי. –> להמשך קריאה

גינס והבנות מאוחרות מדי

וכך סחבתי את עצמי משבת לשבת, כלומר ישנתי הרבה ביום המנוחה של המסעדה. לצערי זה לא היה מספיק, ולעתים הגעתי לשישי עם הבראנץ’ שלו כבר עייף לגמרי.

כך קרה, שחתול יקר מת מחסימת דרכי השתן וזאת באשמתי.

היו חתולים ומההתחלה האכלתי אותם (וכמובן גם סירסתי ועיקרתי אותם). חתול אחד היה ממש חמוד, ותמיד שכב בתוך המסעדה, או על כרית, או עלה על מקרר הקינוחים, ולרוב ישן, ורק הפך להיות מוטרד כשכלב נכנס למסעדה. כשגויסתי בצו 8 ונעדרתי לשלושה שבועות, סיפרו לי שהחתול נעמד ליד משקוף הדלת ולא נכנס למסעדה כל אותם הימים שלא הייתי. בכל מקרה, הוא תמיד חיכה לי בבוקר בחצר האחורי, למרות שידע שיקבל (מחוסר זמן) בשעה זאת רק ליטוף. (שעות ההאכלה היו אחרי העומס של הצהריים ובלילה.)

היתה לו מספיק תושיה כדי להיכנס דרך חלון בצד האחורי של הבניין לתוך הדירה של לירון, דיירת בקומה הראשונה, והיא אימצה אותו וקראה לו גינס.

שישי אחד, כבר אחרי סיום הבראנץ’ של שישי, לירון קראה לי ואמר שהוא מיילל. הסתכלתי עליו, והייתי עייף מוות, ואמרתי לעצמי שיהיה בסדר, וראינו את החתול שהלך מוזר וירד למרתף במקום לצאת בקומת קרקע מהבניין, ולבסוף עלה לבניין שכן.

כשל מוחלט מצדי. הגעתי הביתה, ובמיטה, שניות לפני שנרדמתי, נזכרתי בחסימת דרכי השטן, שהוא עלול לסבול ממנו, ואם זה אכן כך, הוא בסכנת מוות ועלול למות בכאבי תופת.

נרדמתי ושכחתי ממנו ונזכרתי בו רק כשהגעתי לקראת מוצ”ש למסעדה.

מאוחר מדי.

בלי ספק, העומס עלי היה גדול מדי, הלחץ להחזיק את המסעדה פעילה, לנסות להחזיר לפחות חלקי את ההשקעה, היה כבד מדי וכשלתי בשעה שהיה אסור להיכשל.

לצערי אותו הדבר קרה 4 שנים מאוחר יותר, בסמיכות לפתיחה של סניף חיפה, והפעם עם חתול אהוב מאוד משלי, מקסי.

ואני לקחתי את פטירתו של גינס קשה, כי מוות הוא אבסולוטי, סופי, והוא כאן קרה למישהו קרוב ויקר לי ובאשמתי. והאירוע הזה, שאני לא שוכח, סימל גם עבורי את עובדן התמימות, ההבנה שהחיים האמיתיים שונים לגמרי ממה שהיו אמורים להיות, ולמעשה, אין שליטה בו.

פטירתו של גינס גם האיץ את הבנתי עד כמה שגיתי שנים לפני, והפרידה מגרושתי היתה לגמרי מיותרת, והבעיה היתה שאני הייתי אחראית לה, כי אז לא הייתי שלם לייסד משפחה וכמובן זוגיות לרוב מבטלת את היכולת להכיר לעומק אנשים אחרים, ולי זה היה נראה אז מחיר כבד מדי, ויתכן ההגיון שלי רצה לחשוב שאכיר ושנחזור להיות ביחד, כי להיפרד היתה טראומטית, ואם אחרי 4 שנים של זוגיות זה כבר כמעט ולא התאפשר, אז אמרתי לעצמי, שזה יהיה עוד יותר קשה בשלב יותר מאוחר, וכך נפרדנו, ובעצם מי שהיתה החברה הטובה שלי ובת זוג מושלמת מכל הבחינות הפכה להיות חסרה לי.

ועדיין, גם כמי שלא רצה להאמין בגורל, לא אוכל להתכחש למשמעות של מפגש אקראי אחד, ששינה את מסלול חיי, כי גם יצר את התנאים עבור פרויקט עיקור חתולי הרחוב שאז יזמתי ואיתו כהמשך בודהה בורגרס, אבל גם מנע ממני לחזור לגרושתי, כי לא הייתי יכול להסביר לה איך היכרות של 20 דקות נתן לי תחושה שמצאתי את מה שחיפשתי (בלי לדעת לפני כן מה בדיוק חיפשתי), ולמה המשכתי לקוות להכיר מישהי למרות שנדחיתי. ומובן שהתודעה שלנו נבנה מתוך מה שחווינו, ראינו וקראנו, ויתכן ספרים ורעיונותיהם שאנחנו צורכים בהתבגרותנו משאירים חותם לעד, ועדיין למפגש הזה התלווה צירוף מקרים משונה שנתן תוקף משני לתחושות שלי.

רק שהשלכות התעתוע הזה אמנים יצרו את בודהה בורגרס אבל גם קיפחו את חייו של גינס. וכשאנחנו לא יכולים לייצר לעצמנו עולם מדומה של בועה משפחתית ובנוסף בוחרים כן להסתכל על העולם האמיתי, החיים הופכים להיות פחות שמחים ולמעשה לסדרה של אירועים שנחקקים בזכרון, שנשארים כמו צלקות שרק מתרבות.

סניפי הזכיון

אולי כדאי כאן להבהיר שבמתן או אי מתן זכיון היה כמובן לא רק פן כלכלי, אלא גם צד מוסרי, כי דרך מתן האפשרות של לאכול צמחי, באופן ישר גם עזרת בריאותי לבן אדם האוכל, וגם עזרת לאלה שלא נאכלו.

לכן איפה שראיתי סיכוי שהזכיין יצליח, ובכל המקומות מחוץ לתל אביב נמצא צוות איכותי בעלויות סבירות, נתתי זכיון ועזרתי להקים את הסניף, מה שכמובן לא הוריד מעומס העבודה הכללי עלי.

בעיה מיוחדת היתה עם הזכיון הראשון לסניף אבן גבירול, שנתתי בסתיו 2007 אחרי שהשקעתי כסף וזמן במסעדה בנחלת בנימין, שלקחתי עם שותף, רק שהשותף בסופו של דבר, וכמובן בניגוד לחוזה בינינו, התעקש לפתוח את המקום כצמחוני, וזה כמובן לא היה בא בחשבון, ונפרדנו, ומפני שלא ידעתי האם אמצא מקום מתאים, הסכמתי לסניף ליד כיכר רבין, ובשנים הראשונות זה יתכן יותר הזיק מאשר היה מועיל, כי פשוט מספר הלקוחות היו מעטים מדי עבור שני סניפים.

וגם פה האידאולוגיה שלי ושל בוכצ’י ודרור אפשר את קיום הסניפים, כי בהקמה של בית אוכל יש הוצאות רציניות, ולדעתנו לא היה טעם להכביד על הזכיין עם דמי זכיון התחלתיים, ולכן רק ביקשנו דמי זכיון על פי המחזור, וגם נמוכים, בין 1% ל-1.5% תלוי במיקום, וכמובן מקומות כמו אילת, יקנעם ודימונה שמראש הערכנו שיהיה מאוד קשה להתקיים, לא חוייבו כלל. וכמובן רק לקחנו מתי שידענו שסניף בטוח מרוויח, רק שזה בדרך כלל קשה לקבוע בזמן אמת, ולכן פרט לחודשיים שסניפי חיפה ורעננה שילמו דמי זיכיון, הסתפקנו בדמי הזכיון מצד סניף אבן גבירול, שהודות למיקום מרכזי וכמות נכבדת של עוברים ושבים יכלו לעבוד עם מנות פאסט פוד בלבד.

וצריכים להודות כאן להדס, זכיינית סניף יקנעם, שלמרות סימני השאלה הרבים בעניין כדאיות הכלכלית של סניף במיקום הספציפי התעקשה, ורואה היצע של מנות טבעוניות גם במקומות רחוקים מתל אביב כמשימה ומצווה כדי לשכנע את אלה שלא שוכנעו עדיין. כל הכבוד לה.

ובהזדמנות זאת חייבים גם להסביר את סיפור של סניף רעננה, כי שם מההתחלה נמכרו המנות במחירים משמעותיי יותר גבוהים מאשר בתל אביב, וכאן היתה בעיה, לכן השם השונה (שיבולת מבית בודהה בורגרס). בכל מקרה, גם שם למרות המחירים הגבוהים העסק לא המריא, ובינתיים כבר פעמיים נמסר (והמשיך כלודנס).

התחרות

כמו שציינתי, ההתחלה לא היתה קלה, ונדרש לא מעט מאמץ מצידי להחזיק את העסק פעיל, אבל לעט הגיעו יותר ויותר לקוחות, והמצב השתפר.

אבל עם הלקוחות הגיעו גם אלה שפתחו מקומות דומים בקרבת מקום, קפה קאימאק המצוין היה הראשון, הבר קיימא אחריו, שעם שיטת הקואופרטיב והמניות שלהם לקחו לנו הרבה מלקוחות פלורנטין.

והיה רשת eatright עם סניף קרוב, מנות דומות, תקציב גדול והרבה מאוד מבצעים ופליירים. לא היה פשוט.

וכמובן, עם הזמן הגיעו המקומות הרציניים, כמו זכאים ומשק ברזילי, שניהם בקרבת מקום, ותחרות זאת הורגשה, גם מצד השווארמה הצמחונית. בסופו של דבר גם ננוצ’קה הסמוכה הפכה לטבעונית, אז זה כמובן כבר היה ממש בעיה.

עניין העובדים הזרים

אבל, התחרות לא הכריע אותנו, קרה כאן תהליך אחר, כי אמנם הייתי בכל הקשור לעובדים הזרים שעבדו איתי הגון, ולכן גם נשארו איתי לאורך שנים, רק שטבע האדם הוא שתמיד ירצה יותר, גם אם הוא כבר מקבל הרבה מאוד. ומי שיזם את התביעות קיבל עם 33.5 ₪ נטו המון (לפחות אז) אבל לדעתו היה צריך לקבל עוד, וניסיתי להסביר לו, שהעסק אמנם כבר לא בסכנת סגירה מיידית, אבל כן צריכים לנסות גם להחזיר השקעה, ואם הוא יתכן הטבח האריטראי שמרוויח הכי הרבה בארץ, אז זה סימן שלא ניתן להוסיף. –> להמשך קריאה

התביעות

הבעיה המשפטית היתה הסיכון של הרמת מסך, כאשר מכירת המסעדה היתה יכולה להיות עילה. הסברתי למעלה שלדעתי לא היתה ברירה, ולמזלי גם שופטי בית הדין הבינו זאת, ובכל מקרה הסוגיה הוכרעה כבר דרך פסיקה על ידי בית הדין הארצי מנובמבר 2016. (זה לא הפריע לעורך דין אחד להמשיך, ורק פסק הדין חתם את הסאגה הזאת (באוקטובר 2017) ושלל אחריות אישית והרמת מסך בהתאם לפסיקה.

אישי אני חייב המון לעו”ד רון דינור, לקוח מהשנה הראשונה, שלקח על עצמו וביוזמתו את ייצוגי, וליווה אותי לאורך כל המשפטים וגם הגיע לייצג אותי בדיונים עצמו מתי שהתבקש וכל זה כמעט לגמרי בהתנדבות מלאה.

–> להמשך קריאה

פייסבוק והלקוחות

לדעתי, לקוחות בודהה בורגרס היו הטובים בעולם, ותודה לכם, ואני מודע לכל הכשלים שהיו והרוב המוחלט של תלונותיכם היה מוצדק, ואם זאת יש בעיה, והוא באנשים פחות רציונליים, שלעיתים לגמרי מגזימים.

–> להמשך קריאה

מקסי וחבריו

כפי שהסברתי למעלה, בלי פרויקט העיקורים לא הייתי מגיע לבודהה בורגרס ויתכן מאוד בלי מקסי בודהה בורגרס לא היה מתקיים לאורך זמן.

–> להמשך קריאה

חומציות ובסיסיות

היתרון הבולט בהפעלה של מסעדה הוא שיש חברה, יש צוות, ובמקרה שלנו גם היו לקוחות טובים וקבועים, וביחד זה היה משפחתי הרחבה.

אבל הכי שמח אותי כמובן כאשר מישהו אמר תודה, ולעיתים הסביר שלמד מהאתר והבין, והסיק מסקנות תזונתיות.

לצערי, הרבה מאוד מגיעים להבנת הגורם התזונתי מאוחר מדי, ומתי שכבר לא היה ניתן לעזור להם, הם ביקשו עזרה ועצה, ומה הייתי יכול להגיד להם?

האמת היא שהעניין פשוט ביותר, רק שהרבה לא מתעניינים ולא מבינים, הכל קשור לחומציות ובסיסיות בתוך גופנו. בגדול, מזון מן החיי, וגם דברים מתוקים, וגם קפאין, הופכים את הגוף לחומצי, ואז מחלות כמו סרטן יכולים להתפתח, ומזון מן הצומח, עדיף לא מבושל, יהפכו את הגוף לבסיסי יותר, ואז גם גורמים מזיקים סביבתיים ישפיעו פחות.

העובדה שתאים סרטנים מתפתחים רק בתנאים חומציים התגלה כבר לפני 100 שנה, אבל עד היום הממסד הרפואי מתעלם מזה.

שינוי

מובן, בדרך כלל אנחנו לא יודעים הכל, לכולנו יש צדדים חזקים וחלשים יותר, ולכל דבר יש מחיר, ועדיין, אנחנו כחברה רק נתקדם אם ניאבק על הדברים שהם נכונים, שהם צודקים.

–> להמשך קריאה

משמעות (החיים)

לא ניתן להרחיב במסגרת הזאת יותר מדי, גם כך מכמה שורות יצאו יותר מדי עמודים. ובכל זאת, יש נקודה אחת קשורה לדעתי, והיא הצורך בחיפוש ומציאת של משמעות בחיים.

–> להמשך קריאה

תודות

הצדעה לכל אלה שפועלים, שמתנדבים, ושמנסים לשנות, תודה.

–> להמשך קריאה

סיכום

כל אחד מאיתנו מבין עם חלוף חיינו שכנראה יש צורך לשמור על הגוף, כי הוא כלי, וכלי זה בדרך כלל מסיים את תפקודו בטרם עת, כי לא הזנו אותו נכון. וכאן, למזלנו, הטבעונות נותנת מענה, ולכן גם אם לא אכפת לכם מבעלי חיים, ולא מהסביבה, אבל כן מעצמכם או יקיריכם, אז כדאי לכם לנסות להבין ולשנות, כי הגוף שלנו הוא חד פעמי ובאופן וודאי ימות, אבל כל אחד מאיתנו יכול דרך תזונה נכונה לעכב את הסוף ולהוסיף איכות חיים.

והרבה דברים בחיים הם פשרות, גם בודהה בורגרס היה כזה (פשרה בין טעם לבריאות), ולכן לכל אלה שלא השתכנעו לשנות את תזונתם, תתחילו במשהו, כמו נגיד בעדשים מונבטות, הם שינו אותי ואם בודהה בורגרס גם אחרים, וגם ישנו אותכם, רוב הסיכויים לטובה.

העמוד הבא – מוסר