אודות

שמי אריה רוה, עליתי ב-1994 לארץ מוינה עם תואר שני וניסיון עבודה של שנה וחצי במשפטים, אבל נרתעתי ממספר עורכי הדין הפועלים בתחום, עשיתי הסבה לתכנות, ועבדתי בזה כמה שנים טובות (שבע, ליתר דיוק). העבודה היתה מעניינת, אבל לא מרגשת במיוחד, ויתכן חיפשתי אתגר, משהו שלא משעמם, ויתכן לא חשבתי על זה יותר מדי לעומק, אבל כן הרגשתי צורך לקדם אורח חיים טבעוני, בעיקר כי הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות, ויתכן, כל עוד שיש בחירה, עלינו לעשות את הדבר הנכון.

הבעיה היתה שגדלתי בעיקר על סלטים, וממש לא ידעתי לבשל. בנוסף, גם לא היה לי שום התנסות קודמת בתעשיית ההסעדה. לכן גם לא נתתי למיזם יותר מדי סיכויים, וגם כל אחד שסיפרתי לו על זה (אז ב-2005) לא ממש התלהב. אבל לא היה לי משהו יותר מועיל לעשות, צמצמתי סיכונים, לקחתי מקום מאוד קטן, שיפצתי אותו, ולהפתעתי הגמורה אנשים הגיעו.

וכאן בעצם הבעיה גדלה, כי ממש לא היה לי נעים שהבנתי שהלקוחות אפילו חזרו (נגיד חלקם), וההיצע בתפריט היה של שני בורגרים, שני סלטים, שני מיצים ושני שייקים.

מאז התפריט גדלה, ולא נשאר לי יותר מדי זמן עוד לצאת לטייל עם כלבתי (שלמדה לעשות את צרכיה בארגזי החול של חתוליי), ובודהה בורגרס התרחב.

צריכת הקפאין שלי עלתה, ואני לא ממש יכול להגיד שנהניתי לאורך השנים, תמיד היה הרבה עבודה. כן הבנתי, שזה משהו חשוב, להציע אוכל טבעוני, ויתכן אין מסעדה אחרת בארץ שחייב את קיומה ללקוחותה כמו במקרה שלנו, אז תודה לכם.

לקראת סוף 2013 שני טבחים, פליטים מאריטראה, שלאורך שנים קיבלו ממני משכורות משמעותית יותר גבוהות מאשר שהיו מקבלים במקומות אחרים, ולכן גם נשארו איתי, שוכנעו שיכלו להוציא עוד יותר כסף, ואני השתכנעתי שהבחירה הנכונה תהיה לנסות למכור את המסעדה. לעיתים צריכים מזל, וכך מצאתי את צחי שהמשיך והפעיל את המסעדה עד אוגוסט 2016.

אני נשארתי לעזור, גם לסניפים האחרים, וכפרויקט המשך ייצרתי את מחסני הבטעונות ועבור אלה מכם שביקשו הדרכה והכוונה, קיים אתר זה.